הנחל והעיר

מאידך, נוצרים בו קונפליקטים לרוב עקב צורכי העיר והתשתיות הנדרשות לעומת שמירה על ערכיו. הנחל העירוני "נופל בין הכיסאות" ואינו זוכה ליחס הראוי מצד מוסדות התכנון ופרנסי העיר, מכיוון שהוא נמצא במקום עמום מבחינת תחומי ההתמחות והידע. מחד גיסא — הנחל הוא ישות טבעית, ולכן הוא מוקד להתייחסות מצד אנשי שמירת הטבע, האקולוגים ואנשי טיפוח הסביבה; מאידך גיסא — מדובר בתופעה עירונית שהיא בתחום אחריותם של אנשי התכנון העירוני. מכאן ומכאן נידון הנחל העירוני להתעלמות ולשכחה. אנשי הסביבה מתרחקים מהנחל העירוני ומייחדים את תשומת לבם לנחל שבמרחב הפתוח. המתכננים העירוניים אינם רואים בעצמם מומחים לשאלות אקולוגיות, ובכך הם פוטרים עצמם מן הסוגיות הכרוכות בנחל העובר בעיר. הנחל העירוני הוא הזדמנות ליצור פארק עירוני המחבר את הטבע לעיר ואת התושבים — למרחבים הפתוחים הסובבים את העיר.

 

מטרתה של עבודה זו — להאיר את הסוגיות המיוחדות לנחל העירוני ואת היתרונות הטמונים בו, ולהניחו על סדר יומם של גופי התכנון המרכזיים ומקבלי ההחלטות. המגמות שזוהו בעבודה זו מסמנות את הכיוונים הרצויים בתחום שיקום הנחלים, הן מבקשות להפוך את הנחל מנטל לנכס והן בבחינת צעד ראשון בדרך לעתיד טוב יותר לנחלים העירוניים בישראל. המסמך הנוכחי הוא עבודת המשך למסמך המדיניות "נחלי ישראל — מדיניות ועקרונות תכנון" (קפלן, 2004). עבודה זו מרחיבה ומפרטת את כל הקשור להיבטי התכנון בנושא הנחל העובר בעיר.