טרסות בהרי יהודה

מזה כשלושים שנה עוסקת סוכנות המדע, החינוך והתרבות של האומות המאוחדות(UNESCO) בשימור אתרי מורשת בעלי חשיבות יוצאת דופן, במסגרת רשימת המורשת העולמית. רשימת המורשת העולמית מהווה כלי לשמירת ערכיהם של האתרים המופיעים בה, ומאידך – אמצעי לחשיפת אתרים אלו לציבור הרחב ופיתוח תיירות, לימוד ומחקר בהם.

​

בשנים האחרונות הורחבה רשימת המורשת העולמית, כך שכיום היא כוללת בצד אתרים נקודתיים - דוגמת ארמונות, מקדשים או אתרים ארכיאולוגיים - גם מרחבים גדולים, שלהם תכונות של "נופי תרבות". אלו הם מרחבים שהושפעו מנוכחותו של האדם במשך תקופה ארוכה, וסימני פעילותו בהם - שדות מעובדים, מערכות תשתית ובינוי, וכיוצא בזה - הינם בעלי עניין יוצא דופן.

​

תחת ההגדרה של נופי תרבות נכללים גם נופים חקלאיים, כגון טרסות האורז של הפיליפינים. רישום במסגרת "רשימת המורשת העולמית של אונסק"ו" מהווה כלי חשוב בשימור נופי חקלאות בעלי חשיבות יוצאת דופן. המדינה המציעה את האתר מתחייבת במקביל לתכנית שימור, טיפוח ומחקר של המרחב הנדון, כתנאי להכללתו ברשימת המורשת העולמית.

​

יתר על כן, אונסק"ו פועלת להטמעת המושג "נופי תרבות" לכל דרגי התכנון במדינות איתן היא מקיימת קשרים. מושג זה עשוי לשמש להגדרת חבלי ארץ שלהם חשיבות אזורית או מקומית בלבד, לשם אימוץ כלים סטאטוטוריים או כלכליים של שימור וטיפוח. לאחרונה הועלתה הצעה לכלול מספר נופים חקלאיים בישראל - כגון נופי הטרסות של הרי יהודה ונופי חקלאות הנבטים בנגב - במסגרת רשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו (על ידי אדר' מייק טרנר, ואחרים). נופים אלו הם בעלי עניין וחשיבות רבה, וראוי שיתפסו את מקומם בין אתרי השימור העולמיים.

​

פרק זה יציג את "רשימת המורשת העולמית", מטרותיה והכלים בהם היא משתמשת בשימור נופי תרבות. הפרק יסקור את הנופים החקלאיים שנכללו ברשימה זו, ויבחן את האפשרויות והכלים להכללת נופי החקלאות הייחודיים של ישראל במסגרתה.