תמ"א 13

תכנית המתאר תמ"א 13 לחופי מפרץ אילת מצטרפת לתכניות המתאר הארציות לחופי הים התיכון וחופי כנרת, וכמוהן, גם היא מסדירה את יעודי הקרקע לאורך החוף. מורכבות נושאי התכנון בחופי אילת, ריבוי הגורמים והאינטרסים, גרמו להימשכות מהלכי התכנון, על פני עשור שלם. מגמת עורכי התכנית היתה להביא לתכנית המגשרת על פני ניגודי אינטרסים, וליצירת מכנה משותף רחב לרשויות ולגורמים השונים. התכנית נערכה מתוך שיתוף פעולה הדוק עם עירית אילת, משרדי הביטחון, התיירות, איכות הסביבה, התחבורה, הגופים הירוקים, רשות הנמלים והרכבות וכלל הגורמים הקשורים בחופי מפרץ אילת. המוטיב התכנוני המרכזי אשר עמד לנגד עורכי התכנית, היה מתן עדיפות לשימושי קרקע שזיקתם לחופי הים חיונית, והרחקתם של שימושים אשר אינם זקוקים בהכרח לקרבה אל חופי הים, תוך מתן דגש לחופי רחצה. כל זאת בהתאם לרוחה של תמ"א 13 ,ולעקרונות שהותוו בהוראת המועצה הארצית להכנתה של התכנית.

 

תמ"א 13 חופי אילת כוללת בנוסף לשטחי החוף, גם שטחי ים במרחק של 500 מטר מקו החוף. בשטח היבשתי מגדירה התכנית שלוש קבוצות של שימושי קרקע:

​

א. שימושי פנאי ונופש, אשר הים מהווה להם יתרון ברור.

התכנית מייעדת שטחים נרחבים כחופי רחצה, נופש ופנאי, תיירות ומלונאות, ובכלל זה שטחים התפוסים כיום על ידי מערכת הביטחון ונמל הנפט, אותם היא מייעדת כשטחי עתודה לחופים פתוחים ושימושים אחרים התואמים את מיקומם.

 

ב. שימושים נמליים והנדסיים הנדרשים לחופי הים.

בקבוצה זו קבעה התכנית את העתקתו של הנמל הצבאי ממקומו הנוכחי, ואיחודו עם הנמל האזרחי, ובכך הביאה לחיסכון וליעילות בניצול החוף.

 

ג. ערכי טבע, שוניות האלמוגים הנמצאים לחופי הים.

בחלק הדרומי של התכנית הדגש הוא על שימור ופיתוח אקסטנסיבי. התכנית יעדה את האזור דרומית לחוף אלמוג כמרחב בו מרוכזים עיקר ערכי הנוף ושמירת הטבע, וקבעה בו הגבלות לפיתוח. בהתאם לכך יהיה כיוון ההתפתחות המרכזי של אילת לכיוון מזרח, באזור הלגונה המזרחית ומלחת אילת.