שיקום ים המלח והחייאת נהר הירדן 
דעת המיעוט  
נדבכים מרכזיים במתווה החלופה הצפונית

תמצית הרעיון

ארגון מחדש של משאבי המים באגן הירדן במבט כלל אזורי. עיקריו: העתקת מרכז הכובד מן התלות
במקורות מים טבעיים באגן הירדן למקורות נשלטים - התפלת מי-ים, בד בבד עם שיקום והשבת נכסי טבע שנפגעו במהלך הדורות האחרונים. כבר היום נמצא משאב המים באזור במחסור חמור. ישראל הצליחה עד כה לעמוד בביקוש בעזרת התפלה, אך הגידול הצפוי באוכלוסייה, העלייה ברמת החיים והשלכות משבר האקלים (תנודות במשטר המשקעים וחשש לירידה בכמותם) והעדר פתרון אזורי כולל עשויים להביא לערעור יציבות, למשברים ולסיכונים במדינות האזור, בייחוד בירדן, שישפיעו על ביטחונה של ישראל.
 

פתרונות למצוקת המים אינם יכולים להישען על מקורות המים הטבעיים במרחב, ואין מנוס מהישענות על ייצור מים באמצעות התפלת מי-ים (לצד שימוש חוזר בקולחין). התפלת מים הולכת ומתרחבת בהיקפה ותופסת כבר היום מקום רב במשק המים של ישראל (כיום כשליש) ובשיעור קטן בממלכת ירדן.

ניצול משאבי המים הטבעיים באזור גבה מחיר כבד. ימת החולה הועלמה, מי נהר הירדן משמשים מקור מים עיקרי למי שתייה ולחקלאות. נהר הירמוך נסכר ורוב מימיו נתפסים על ידי סוריה וירדן, ומפלס ים המלח הולך ויורד בכ-1.2 מטר לשנה, על כל תופעות הרס חופיו ושיבוש חיי התושבים הנלווה לכך. המתווה המוצע אמור לענות על מצוקת המים האזורית, ובד בד להביא לתיקון המעוות – השבה, ולו חלקית, של המצב הטבעי לקדמותו. שילוב שני הכיוונים – פתרון אזורי כולל למצוקת המים יחד עם תיקון וייצוב משאבי הטבע הפגועים – מהווה "פתרון מבוסס טבע" במיטבו (Nature Based Solution).

סוגיות לבחינה ושלבי עבודה

הרחבה והקמה של מתקני התפלה - כיום מבוסס משק האנרגיה בישראל על מקורות מתכלים, גז ופחם, ומיעוט ממקורות מתחדשים. החלטות הממשלה קובעת יעדי הסבה לאנרגיה מתחדשת בשיעור 30% מן הצריכה לשנת 2030. בוועידת גלזגו התחייבה ישראל לאפס פליטות גזי חממה עד לשנת 2050 .למדינת ישראל, בניגוד למדינות שופעות משאבי שטח וזמינות רוח, אין דרכים מעשיות למימוש החלטות אלה.
 

התפלת כמיליארד מ"ק ומעלה, נוספים על התפלת כ-0.7 מיליארד מ"ק, תדרוש כמויות אנרגיה עצומות, ועימן האצת פליטת גזי חממה ונזקים סביבתיים ובריאותיים. מימוש המתווה ידרוש על כן מקורות אנרגיה בלתי מתכלים. אפשרות כזו קיימת על ידי הקצאת שטחים רחבי-ידיים בארצות השכנות, ובראשן ירדן.

הדברים אמורים על רקע חתימת Memorandum of Understanding בין ישראל לירדן, בחסות האמירויות, לחילופי אנרגיה – מים, הקצאת שטח בירדן להקמת פנלים סולאריים אשר יספקו כ-600 מגה ואט שיהוו כ-50% מההספק הנדרש לעמידה ביעדי 2030 ,נוסף על 500 מגה ואט לאגירה, סה"כ 1.1 ג'יגה.
 

תידרש בחינה רב מערכתית בנושאים הבאים:

• איתור שטחים בעלי רגישות סביבתית נמוכה יחסית בירדן למיקום השדות הסולאריים.

• הקמת מערך תשתיות – קווי חשמל ומתקנים נלווים להולכת האנרגיה מממלכת ירדן לישראל.

• הרחבת מתקני ההתפלה הקיימים ובמידת הצורך הקמת חדשים.

סוגיית מתקני ההתפלה נדרשת לדיון מעמיק: היא כרוכה בתפיסת שטח חוף ניכר, בפליטת תמלחות לים ובצריכת אנרגיהגבוהה. אפשר להתמודד עם החסרונות הללו: בעתיד יתפנה חלק משטח תחנות הכוח מבוססות הפחם עם המרתן לתחנות גז, ואותן אפשר להרחיק לעומק היבשה. כך יתפנה בחופי הים שטח משמעותי המשמש היום למתקנים הנדסיים, די והותר להקמת מתקני התפלה נוספים (השטח הדרוש להם הולך ומצטמצם בעקבות התפתחות טכנולוגית).
המענה לתלות מתקני ההתפלה באנרגיה רבה יינתן בהגדלת שדות הפאנלים הסולאריים בירדן. חלק מן החשמל שיופק בהם יופנה להפעלת מתקני ההתפלה. כך גם יהיה אפשר לראות את מערך ההספקה לירדן כמשק פנימי סגור. הממלכה תספק את האנרגיה להפעלת מתקני ההתפלה המייצרים מים שמיועדים לה.