תמ"א אחת
עקרונות וכללים
קביעת מסגרות
תמ"א אחת היא תכנית מתאר ארצית מקיפה, המכנסת למארג אחד נושאים המרכיבים את רובד התכנון הארצי. תמ"א אחת מתווה את קווי המתאר הראשיים המשרטטים את דמותה הפיסית של הארץ. דברי ההסבר אמורים להבהיר את מבנה התמ''א ואת הנושאים הכלולים בה, כדלקמן:
הבהרת מבנה התכנית: השונה מן המבנה המוכר בתכניות המתאר הארציות הוותיקות, וכן דברי הסבר לתשריט. כל זאת כהקדמה להוראות התכנית.
דברי הסבר לפרקים הנושאיים בתמ"א: המופיעים כהקדמה להוראות כל פרק נושאי. דפי דברי ההסבר נצבעו בגוון אפור, על מנת להבדילם מדפי הוראות התכנית.
מבנה כללי
חלק ראשון – כללי ומשותף: כאן נאספו מכל תכנית מתאר ארצית היסודות שיש להם תוקף ומשמעות רחבים ומקיפים, והם משותפים ביחס לתכנון הארצי, יסודות אלו נוסחו כמטרת-על, עקרונות כלליים, והגדרות משותפות הנמצאים בליבה של תמ"א אחת, ובצידם הוראות המסדירות את ניהול ההליך התכנוני. כוחם יפה והוראתם מחייבת וחלה על כל חלקי תמ''א אחת.
חלק שני: פרקים נושאיים – כינוס הנושאים השונים אשר היו פזורים בתכניות המתאר הארציות וארגונם ועריכתם במתכונת סדורה חדשה.
הקשר בין שני החלקים
תמ''א אחת בנוייה שני חלקים, אך הקריאה בהם תהיה רציפה - כללי החלק הראשון יחולו במלואם על כל אחד מפרקי החלק השני. זאת על ידי התאמתם לנסיבות הייחודיות של כל פרק, פירושם וניסוחם בהתאם לנושא, לעניין ולזמן.
תמ"א אחת ותכניות האם
מקורותיה של תמ"א אחת הן תכניות המתאר הארציות. הנושאים מתוכן קובצו וצורפו יחדיו. תמ"א אחת כוללת עד כה עשרה נושאים המופיעים כפרקים נפרדים בחלק השני. ואלו הם:
מים, תחנות כח קטנות, מתקנים פוטו-וולטאים, גז טבעי, פסולת, דרכים, מסילות ברזל, שטחים מוגנים )שמורות טבע, גנים לאומיים, יערות, נחלים, חופים.
מטרה כללית
מתן ביטוי מרחבי לשלד התכנון הארצי, המבוסס על תשתיות ושטחים פתוחים, ולעקרונות שמירתם ושילובם הנאות על פי מדיניות התכנון הארצית הכוללת, לטובת הציבור.
עקרונות תכנון
עקרונות התכנון המפורטים להלן מהווים חלק בלתי נפרד מהוראות תכנית זו:
הבטחת שטחים לצרכי תשתיות ארציות ולמערך שטחים פתוחים, תוך מתן גמישות מתאימה, בהתחשב בסוג התשתית או השטח הפתוח, שתאפשר מענה לצרכים עתידיים של הציבור, והכל בהתאם למקום ולזמן.
תיאום מערכות התכנון: תיאום ושילוב מיטביים, והתחשבות הדדית בין מערכות התשתית לסוגיהן לבין רצף השטחים הפתוחים, להשגת יעילות תיפקודית וצמצום השימוש בשטח. לעת תכנון מערכות תשתית הנמצאות בסמיכות או במפגש עם תשתיות אחרות, יתואם התכנון בין הרשויות המוסמכות על התשתיות למניעת פגיעה הדדית. לעת תכנון שטחים פתוחים הנמצאים ברצף, יתואם התכנון והממשק ביניהם.
הצמדת תשתיות ושילובן: לעת תכנון מערכות תשתיות יש לתת עדיפות לשילובן ברצועות תשתית מאוחדות ובלבד שלא תיפגע האפשרות לממש את התשתית העיקרית המתוכננת באותה רצועה והכל בכפוף לשיקולים תפעוליים, בטיחותיים, סביבתיים ונופיים ומתוך מגמה לחיסכון בשטח ובמשאבים ולמניעת פגיעה בשטחים מוגנים.
היבטים סביבתיים: תכנון תשתיות ומבנים יכלול הנחיות למזעור מפגעים ומטרדים הצפויים לעת ההקמה והתפעול, ובכלל זה בנחלים ובסביבתם, בחופים ובמרחב הימי, בנוף ובערכי טבע ומורשת וכן הנחיות לפתרונות לעודפי עפר, עיצוב חזותי, נצפות והשתלבות בנוף, ולשיקום ולהסדרת השטח לאחר ההקמה ובתום הפעילות.
שמירת השטחים הפתוחים וטיפוחם: יישמרו ויטופחו מאפייני הנוף, ערכי תרבות ומורשת, חקלאות, סביבה וחזות, רצף השטחים הפתוחים, המגוון הביולוגי והמערכות האקולוגיות הטבעיות ושירותיהן החיוניים לקיומם ולקיום האדם. חשיפת השטחים והנגשתם לציבור למטרות פנאי בחיק הטבע, חינוך תיור וטיול תהיה תוך שמירת ערכיהם, השתלבות והדגשת התנאים הטבעיים המקומיים.