הנוף רשום בטאבו: בעלי וילות בצהלה לא רוצים לידם מגדלים

שלוש משפחות בשכונת צהלה בתל אביב עתרו לבית המשפט העליון נגד תוכנית לבניית 3,250 יחידות דיור בסמיכות לווילות שלהן ■ אם בית המשפט יאמץ את העתירה יהיה זה קיצה של העיר הישראלית

המענה לגידול באוכלוסיית ישראל הוא הפניית מרב הביקושים אל הערים. הדבר בא לידי ביטוי במדיניות ההתחדשות העירונית, שנקבעה בתוכנית המתאר הארצית, תמ"'א 35, שמיישמת המועצה הארצית לתכנון ובנייה. התחדשות עירונית אינה מלאכה קלה. קל לבנות בשטחים פתוחים - עצים נכרתים בשקט ואינם מוחים. תוספת אוכלוסייה לעיר קיימת נתקלת בהתנגדויות, במחאות ובעתירות.

כך למשל, שלוש משפחות בשכונת צהלה בצפון תל אביב - ויגודמן, רקנאטי ושמיר - עתרו לבית המשפט העליון נגד תוכנית לבניית 3,250 יחידות דיור בסמיכות לווילות שלהן. הנימוק של העותרים: הבנייה תביא "לחסימתו המלאה של קו הרקיע בחלקה הצפוני והמזרחי של השכונה וערך נכסיהם עתיד לרדת" (מתוך העתירה). ובתרגום חופשי: יוצא איש העסקים לטבילת בוקר בבריכה, ושומו שמים - נעלם לו קו הרקיע.

אם בית המשפט יאמץ את העתירה, ויורה לבטל או לצמצם את הבנייה הסמוכה, יהיה זה קיצה של העיר הישראלית: לא ניתן יהיה, על סמך התקדים, לנקוט מהלכי הרוויה וציפוף בסמיכות לשכונות וילות. מעתה, גם מי שאין ידו משגת לשלם לעורכי דין יקרים, יצביע על "הלכת ויגודמן, רקנאטי שמיר".

מעתה, אין יותר בנייה חדשה ברעננה, בהרצליה, במודיעין ובנתניה - ערים חד־קומתיות ברובן, שמרבית שטחן נתפס על ידי שכונות שינה, שעתידן נחרץ להתמיד בתנומתן. יהיה זה גם קיצם של השטחים הפתוחים. מעתה תופנה הבנייה החדשה אל המקומות שאינם מסוגלים להגיש עתירות. שמורת הטבע וחופי הים, למשל.

הדברים הללו באים על רקע סוגיות התכנון המרכזיות בישראל: המחסור בקרקע והצפיפות הגואה. הרגשת הצפיפות מוכרת לכל. אין מקום לזוז. וראו איזה פלא, ככל שהדברים נוגעים בצפיפות העירונית - הערים דלילות ומרווחות. צפיפותן 6 - 10 נפשות לדונם, ואפילו במטרופולינים כמו תל אביב, באר שבע וחיפה, היא אינה גבוהה מ-10 נפשות לדונם. צפוף, לא צפוף? ערי אירופה צפופות פי שלושה, גם פי ארבעה, וההרגשה בהן טובה.

מה ההבדל? מפני שבערי אירופה יש עורקי חיים, רחובות הומי אדם, ובכולן תחבורה ציבורית - רכבות חשמליות, עיליות ותחתיות. ערים שתוכננו לבני אדם, ליצירת מפגשים בחללים ציבוריים, ברחובות, בכיכרות, בבנייה מרקמית, לא גבוהה במיוחד. שש עד שמונה קומות, עם חזיתות פתוחות לכל.

העיר הישראלית, לעומתן, מנומנמת, רצופה בתים חד־קומתיים, בזבזנית בשטח, ובהיעדר תחבורה ציבורית. חלקה מוקדש לכבישים רחבים, הקוטעים בבשר העיר ומפרידים בין חלקיה. המשמעות של עיר היא מפגש אנשים, תנועה, דינמיות ברחובות, בבתי הקפה, בחזיתות המסחר המזמינות את באי הרחוב. עיר טובה מקצרת מרחקים ומקרבת בני אדם. במלים פשוטות, עיר טובה מכנסת הרבה תושבים בשטח קטן ואיכותי - היא צפופה.

הריבוי הטבעי בישראל גבוה. תחזית האוכלוסייה ל-2040 היא כ-12 מיליון נפש. הממשלה קבעה כי תידרש תוספת 1.6 מיליון יחידות דיור. היכן יגורו המיליונים הנוספים? ניתן להפנותם לערים, תוך תהליכי הרוויה והתחדשות - או אל השטחים הפתוחים, תוך הרס המעט הנותר.

במחשבה נוספת, ראוי שתוכנית המתאר לתל אביב תציע הרוויה והתחדשות בשכונת צהלה: שטחה כ-3 קמ"ר (כ-3,000 דונם) ובה כ-500 בתים - כ-1,500 נפשות. הצפיפות בשכונה היא 0.5 נפש לדונם (ברמת אביב ג' הצפיפות מגיעה ל–30 נפשות לדונם). התחדשות עירונית, הרוויה מתונה לצהלה, תקלוט עשרות אלפים.

בל נהיה תמימים, הדבר לא יקרה בטווח הנראה לעין. אבל מכאן ועד ניסיונות ההפרעה של קומץ נהנתן לסיכול מאמצים לתכנון מושכל - רחוקה הדרך.

שכונת צהלה